<h1>פירוש קדמון — חולין</h1>
<h2>דף מו:</h2>
[חולין ס"ח ע"א] בהמה המקשה לילד. פירוש בשעת שחיטתה. והחזירה. קודם שחיטתה. מותר באכילה. בגמרא פריך ומפרש מאן מותר. הרי זה כילוד. ותו לא מהניא ביה שחיטת אמו, וצריך שחיטה לעצמו אם נמצא חי. ואם נמצא מת הרי הוא נבילה. פירוש אחר, בהמה שהיא מקשה לילד, פירוש והבהמה באה לילד בשעת שחיטתה... והחזירה קודם שחיטה מותר בשחיטת אמו. יש אומ' דהאי "מותר" לא קאי אלא א[עובר] ואמקום חתך באעיא. שליא. פירוש העובר אחור ילדה, הרי הוא כאילו ילדה אמו ואינו ניתר בשחיטתה אלא צריך שחיטה לעצמו. חותך את העובר שבמיעיה. פירוש והניח חתיכה בתוכה. מותר. בשחיטתה כדיליף בגמרא מכל הבהמה תאכלו. מן הטחול ומן הכוליא, של בהמה עצמה אסורה באכילה, ואע"פ שהניחן בבהמה לא הותרו בשחיטתה. ולהכי נקט טחול וכליות דמידי דלא מיטרפא ביה הוא. זה הכלל. בגמרא מפרש לאיתויי מאי. גמרא. ואבר עצמו אסור. באכילה מאחר שיצא ממחיצתו קודם שחיטה. ואע"פ שהחזירו קודם לכן. ובשר בשדה טרפה. כלומר חוץ למחיצתו, דהיינו לאויר. שרחם זה הוה ליה מחיצה להתירו בשחיטה. וכיון שיצא הרי הוא כטרפה שלא תאכל. וכל מי שיש לו מחיצה ויצא, כגון בשר קדשים שיצא נמי מהאי קרא נפקא לן.
